החלטה בתיק מ"ת 25426-05-11 - פסקדין

לפניי בקשתה של המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ב-ת"פ 25407-05-11.

כתב האישום והבקשה

1.         בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום שאלו העובדות המפורטות בו:  עובר לתאריך 2.4.11 קשר המשיב קשר עם שני אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למבקשת (להלן: " האחרים"), במטרה לפגוע במאבטחים אשר בעמדת האבטחה של בית היהודים המצוי ליד שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים, המכונה "בית הפרחים" (להלן: " בית הפרחים"), ולגרום להם חבלה.

בתאריך 2.4.11 בשעה 22:45 או בסמוך לכך הגיעו המשיב והאחרים, כשהם רעולי פנים, אל צומת הרחובות באב חוטה ומעלה שער הפרחים, הסמוכה לבית הפרחים, אשר בחזיתו מוצבת עמדת באבטחה, בה שהו אותה עת שלושה מאבטחים. המשיב הגיע למקום כשהוא אוחז בידיו נפץ וכן קופסא ובה אבנים (להלן: "הקופסא"). האחרים אחזו בידיהם מספר רב של בקבוקי זכוכית ריקים.

            עם הגיעו למקום, הניח המשיב את הקופסא על הארץ, הדליק את הנפץ שבידו באמצעות מצית, רץ לעבר עמדת האבטחה שבחזית בית הפרחים וזרק את הנפץ לעבר העמדה. הנפץ פגע בעמדה והתלקח.

מיד לאחר המתואר לעיל, ניגש המשיב אל הקופסא, נטל מתוכה אבנים, רץ לעבר עמדת האבטחה ויידה לעברה, ממרחק של מטרים ספורים, אבנים. כמו כן, יידו המשיב והאחרים בקבוקי זכוכית ריקים לעבר עמדת האבטחה ולעבר מצלמה משטרתית של מערכת "מב"ט 2000" אשר מותקנת במקום. האבנים פגעו בסורגי החלון של עמדת האבטחה אך לא גרמו לנזק. אחד מבקבוקי הזכוכית פגע בקיר שמתחת לעמדת האבטחה ולא גרם לנזק.

            בתאריך 12.5.11 החזיק המשיב בביתו דגלים של ארגון הטרור "חיזבאללה".

על יסוד האמור לעיל הואשם המשיב בביצוע העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן -" החוק"); ניסיון לחבול בחומר נפיץ - עבירה לפי סעיף 330 לחוק; ניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 379 + 382(א) + 25 לחוק; ניסיון להיזק בזדון לרכוש - עבירה לפי סעיף 452 +הסעיף 25 לחוק.

2.         בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי מעשיו מבססים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור ולפיכך קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - " החסד"פ"). עוד צוין במסגרת הבקשה, כי בעברו של המשיב הרשעה בעבירת הצתה מתאריך 30.7.10 שם נדון לעונש מאסר בפועל בן שבעה חודשים וכן למאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים על עבירת הצתה וכן על כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע. המשיב השתחרר מריצוי מאסרו ביום 7.9.10. לטענת המבקשת המאסר המותנה האמור לעיל הינו חב הפעלה אם יורשע המשיב בעבירות המיוחסות לו. עוד נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב במקרה דנן מצביעים כי פעל ממניעים לאומניים. גם העובדה שבביתו נתפסו דגלי חיזבאללה מלמדת אף היא על מניעיו הלאומניים המגבירים את החשש הממשי כי המשיב יסכן את ביטחון הציבור, ובנסיבות אלה אין מקום לחלופת מעצר.

המסגרת הנורמטיבית

3.         דינה של הבקשה להידון על פי הוראות סעיף 21(א) ו-(ב) לחסד"פ, היינו על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים למשיב, האם קמה עילת מעצר בנסיבות אלה והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר כך שהפגיעה בחירותו של המשיב תהא פחותה.

ראיות לכאורה

4.         בעניינן של הראיות לכאורה הציגה ב"כ המבקשת לפניי את כל האירוע כאשר הינו מצולם בווידיאו של מצלמות מב"ט 2000 המותקנות בעיר העתיקה בירושלים. על פי הנצפה בסרט זה נראים שלושה רעולי פנים המגיעים לזירת האירוע כאשר האחד מהם לובש חולצת פסים  לרוחב בצבעים אפור, לבן וסגלגל-אפרפר. בידיו של אדם זה קופסא אותה הוא מניח במקום שם נתפסה מאוחר יותר ע"י שוטר, מוציא ממנה חפץ כלשהו, מצית אותו, רץ מעבר לפינה ומיידה אותו לעבר עמדת האבטחה ונראית התפוצצות של אותו חפץ משהיא פוגעת במטרה באזור עמדת האבטחה. בהמשך שב אותו אדם אל הקופסא שאותה הביא, נוטל ממנה אבנים, רץ לעבר עמדת האבטחה וממקום מאוד סמוך לה מיידה את האבנים, כאשר נצפה מניף את ידו ארבע פעמים ולאחר מכן בורח יחד עם השניים האחרים ומותיר את הקופסא שאותה הביא במקום שם הניחה. על קופסא זו נמצאו טביעות אצבע של המשיב.

על-פי ב"כ המבקשת, מלבד הראיה של טביעות האצבעות על הקופסא האמורה, שהמשיב אינו מספק הסבר כלשהו להימצאותן עליה, נמצאה חולצת פסים, כזו שלבש רעול הפנים, מתחת למיטתו של המשיב בביתו. לדברי ב"כ המבקשת, בחקירתו במשטרה מסר המשיב ארבע גרסאות שונות וזאת על מנת להרחיק את עצמו משייכות החולצה אליו.

5.         ב"כ המשיב טען, כי בהודעותיהם של שלושת השומרים שהיו בעמדת האבטחה לא נטען כי נזרק לעברם נפץ כלשהו, או כי ראו הבזק של נפץ או שמעו ניפוץ שכזה. כמו כן אין לראות בצילום הווידיאו עמדה כלשהי והאם נמצאים בה שומרים וכן לא נראה פגיעה בגוף כלשהו. אין בתיק המשטרה צילום של שברי זכוכית, או שברי בלוקים כפי שנטען. אין גם כל תיעוד כי עמדת השומרים נפגעה. עוד נטען, כי המדובר בנפץ מסוג הנמכר בחנויות, כאשר המשטרה בעצמה איננה אוכפת את איסור השימוש או מכירתם.

            אשר לעניין טביעות האצבע נטען, כי אין בתיק החקירה חוות דעת לנושא זה, אלא המדובר בטופס של השוואה ראשונית. לדברי ב"כ המשיב הגילוי הוא מיום 4.5.11 והיה מצפה שהיום תימצא חוות דעת  בתיק החקירה. עוד נטען, כי האירוע מתרחש קרוב לביתו של המשיב, מדובר בקופסת קרטון שהוזנחה בצד הדרך. לא ניתן לקשור את הקופסא למשיב, לא ניתן לדעת איך הגיעו טביעות אצבעותיו של המשיב לקופסא זו.

            לעניין חולצת הפסים נטען, כי לא ניתן לדעת אם החולצה שנתפסה היא אותה חולצה הנצפית בצילום הווידיאו. לדברי ב"כ המשיב, המשיב מתגורר בחדר שבו מתגוררים עוד ארבעה מאחיו ושתיים מאחיותיו כאשר הפרש הגילאים בינו לבין אחיו הוא של שנה האחד מהשני וייתכן שזו חולצה שכולם לובשים, שכן מתחלפים הם בחולצות. עוד נטען, כי החיפוש נערך בביתו של המשיב בלא נוכחותו אלא בנוכחות בן דוד רחוק של המשפחה ואחותו של המשיב כבת 18. אין כל רישום מתחת לאיזו מיטה נתפסה החולצה, אין כל סקיצה של החדר וסימון מקום תפיסת החולצה. אין בחולצת הפסים האמורה כל משהו מיוחד ולא ניתן לקשור חולצה זו למשיב. עוד ציין ב"כ המשיב, כי אין בידיו את הדיסק בו מתועדת החקירה הראשונה שבה נחקר המשיב. לכך השיבה ב"כ המבקשת, כי תמציא הדיסק לב"כ המשיב. לעניין זה קבעתי, כי אם לאחר המצאת הדיסק יהיו בפי ב"כ המבקשת טענות על הבדלים משמעותיים בין הנשמע והנצפה בדיסק לבין ההודעה הכתובה מתבקש הוא לפנות ולהודיע על כך. עד ליום מתן ההחלטה לא עשה כן.

            ב"כ המשיב הלין על כך כי במהלך חקירתו של המשיב עמד מול החוקר והמשיב טען שהחוקר אינו רושם את כל אשר הוא מוסר בחקירה ולכן הוא מסרב לחתום על הודעתו. אין המדובר במשיב שהוא סרבן באופיו ולא נמסר מדוע זה לא תיעדו את החקירה. עוד הלין על כך, כי משבא אביו של המשיב לתחנת המשטרה לקחת את החולצות ניצל זאת החוקר לשאול את האב על החולצה ולמי היא שייכת והאב השיב שכל ילדיו לובשים את אותן חולצות. מדובר בפעולת חקירה לכל דבר ועניין אשר הייתה צריכה להיות מתועדת וכך לא נעשה. רק לאחר שב"כ המשיב קיבל מידע זה מפי האב, פנה לב"כ המבקשת אשר פנתה לחוקר אשר תיעד את הדברים במזכר נוסף. לשיטת ב"כ המשיב, אם האב היה אומר שהחולצה היא של המשיב היה החוקר רושם זאת. לטענתו מטרת החקירה היא לסבך את המשיב כמה שיותר ולא ניתן לסמוך על החקירה בהיעדר הקלטה ממנה.

6.         תיק החקירה של המשטרה הועמד לעיוני. מההודעה מיום 25.4.11 של המאבטח אלכסנדר פורטנוי עולה כי ביום 2.4.11 שהה בעמדת האבטחה של בית הפרחים. בסמוך לשעה 22:45 ישב בעמדה ולפתע נזרקו אבנים לעבר העמדה ובקבוק אחד מזכוכית אשר התנפץ על הקיר מתחת לעמדה. ממרחק של כ- 20 מ' ראה שני רעולי פנים, כאשר האחד מהם לבש חולצת פסים לבן וכחול ושניהם נכנסו בריצה לשכונת באב חוטה. המאבטח דיווח לאחראי על המשמרת ולמוקד על האירוע. לדבריו לא נפצע אדם ולא נגרם נזק לעמדה כתוצאה מזריקות האבנים. כמו כן הוסיף כי ראה שהם ברחו אולם לא יוכל לזהותם.